מדבקות לרכב - ממדבקות בטיחות ועד סטיקרים

כצעד ראשון, ועוד לפני שנכנסים למשתנים ה"פיזיים" של המדבקות, חשוב להבין מהם השימושים העיקריים שלהן. הראשון, ויש שיגידו שגם הנפוץ ביותר, מכניס לתמונה את כל אותן מדבקות פרסומיות לרכב. המדובר הוא במדבקות שמטרתן תדמיתית כמובן, והן מיועדות לפרסום עסק מסוים שהרכב שייך אליו. המדבקות יכללו לרוב את שם העסק, את המהות שלו, את הלוגו, וכמובן מספר טלפון להתקשרות.
 

במרוצת השנים, הפכו מדבקות לוגו לאמצעי שיווקי מהשורה הראשונה. כיאה לכבישים העמוסים של מדינת ישראל, הנראות שלהן גבוהה במיוחד, כאשר עצם הנסיעה ברכב מאפשרת לחשוף את העסק ללקוחות פוטנציאליים רבים, או אפילו לקהלים מגוונים (בהתאם לאזור שבו הרכב נמצא ברגע נתון). מדבקות אלה אף תורמות להעלאת קרנו של העסק כולו, שעה שעסקים שעושים זאת, נתפסים בעיני הלקוחות הפוטנציאליים, כמקצועיים יותר. מכיוון שמדובר בפרסום שנחשב לכזה שאינו בוטה, הרי שמובטחת התייחסות רצינית ונעדרת ציניות מצד האנשים הנחשפים למסר, בניגוד, למשל, להתייחסות לפרסומות בטלוויזיה.
 

מדבקות לרכב עשויות להעלות קונוטציות מסוימות בקרב הנהגים - הלוא הם לקוחות פוטנציאליים - ובכך להגביר את הזיקה שלהם לחברה המפרסמת, גם אם באופן בלתי מודע. אם מתבוננים על כך מבחינת הגוון הבולט במדבקה, אפשר לראות שאדום מקושר לרוב לתחושות חיוביות כמו רומנטיקה ואהבה. ירוק, אם לוקחים דוגמה נוספת, מסמל, בין השאר, גדילה או רוגע, ולכן מתאים לחברות המגדירות עצמן כמתפתחות, או לכאלה המנסות למתג את עצמן כ"משפחתיות".
 

יש להוסיף למשוואה את ההיבט הכלכלי, שמעניק למדבקות הרכב יתרון משמעותי על פני כל אותם קמפיינים באמצעי המדיה, או בשלטי חוצות. לא רק שהעלות של המדבקות בטלה בשישים ביחס לאלה, אלא כאשר בוחרים במדבקה איכותית המודבקת היטב, הרי שמדובר גם בהשקעה חד פעמית.

גם את הסוג הבא של מדבקות לרכב דומה שלא צריך להכיר לכם, וגם הן קשורות למגזר העסקי: מדבקות אשר עליהן הכיתוב "איך אני נוהג?", יחד עם מספר טלפון להתקשרות. לא כולם יודעים, אבל מאחורי המדבקות האלה יש היגיון ברור, ואפילו נוהל של ממש. קוראים לו נוהל שש, והוא נכנס לתוקפו בספטמבר 2012. מה שחשוב יותר הוא שהנוהל מחייב כל חברה עסקית בישראל אשר צי כלי הרכב שלה עולה על 40.

מטרתו של החוק היא לאפשר לקציני רכב בתעבורה (או לקציני בטיחות), כפי שמחייב צי כלי רכב בהיקף כזה, לבצע מעקב אחר הנהיגה של עובדים ברכבי החברה. מבחינה מעשית, המדבקות מאפשרות לכל מי שרואה לנכון לדווח על נהיגה מסוכנת או על עבירת תנועה שביצע אחד מרכבי החברה, באמצעות מספר הטלפון, והנושא ייבדק על ידי קציני התעבורה. המטרה בכל אלה, מיותר לציין, היא להעלות את המודעות לנהיגה נכונה, על רקע הנתונים המצביעים על כך שרכבי חברה, בייחוד המסחריים, תופסים מקום מרכזי במשוואת תאונות הדרכים של ישראל. בנוסף על כך, המדבקות מאפשרות, מצדם של קציני הבטיחות, בקרה על יכולות הנהיגה של עובדי החברה, ובהתאם לכך לשלוח את אלה שאינם עושים זאת היטב, להשתלמויות. מצדם של הנהגים, נראה שהידיעה שמישהו "צופה" בהם, ויכול לדווח עליהם, מגבירה את הזהירות שלהם. 
 

לעומת זאת, מחקרים שונים, דוגמת זה של אוניברסיטת חיפה, הראו שנהגי ישראל לא בהכרח ששים לדווח על נהגים במסגרת הנוהל. רק 8% מבין הנשאלים העידו שעשו זאת בעברם, ובכלל - דומה שרובם מעדיפים לדווח, בעת עבירת תנועה, למשטרת ישראל. מצד שני, חוק זה חוק, וחברות עסקיות חייבות לציית לו. לכן המדבקה חיונית.

המוח הישראלי ממציא לא מעט סטיקרים, ולא צריך את "הדג נחש" כדי לדעת את זה. ואכן, בישראל נפוצים במיוחד כל אותם סטיקרים לרכב. הם יכולים לבטא עמדה פוליטית או עמדה חברתית, להצביע על העדפה לקבוצת ספורט מסוימת, אך גם להיות מאופיינים בלא יותר מאשר מידה לא מבוטלת של שנינות. בכל אחד מהמקרים, הבחירה היא במספר מילים מצומצם, שיקל כמובן על קריאתו של הסטיקר.

בלי קשר לסוג הסטיקר, דומה כי הסיבה המרכזית להשמתו היא למען ייחודו של הרכב, או הנהג: כשהדגמים של כלי הרכב דומים, אין הרבה אמצעים אחרים לנהגים המעוניינים בכך להתבלט. רוב הסטיקרים יהיו בצורה מלבנית, ובגוון אחיד, אם כי ייתכנו בהחלט גם צורות מרובעות או מעוגלות.

חשוב לתת את הדעת על הבחנה נוספת בין מדבקות לרכב, שלא בהכרח נוגעת למהות השימוש בהן - החלוקה לפי סוגי המדבקות. מבחינת דרגת האטימות של המדבקות, מדובר על שלושה סוגים עיקריים:
 

• מדבקות אטומות - מודבקות מבחוץ על גבי הרכב, וכוללות הצללה מלאה. הסוג הנפוץ ביותר של מדבקות.

• מדבקות רשת - מדבקות הכוללות בתוכן חורים זעירים. הן מאפשרות לשמור על חדות המסר שבמדבקה לאנשים שנמצאים מחוץ לרכב, בעוד אלה שבתוכו יכולים, הודות לרשת, לצפות החוצה. מספקות גם הן הצללה.

• מדבקות שקופות - מתאימות פחות לתחום של הדפסה על מדבקות, וזאת מכיוון שההדפסה עליהן חלשה במיוחד.
 

הבחנה חשובה אחרת היא ביחס לחומר הגלם שממנו עשויה המדבקה. מדבקות קרבון לרכב נחשבות לאחת המילים האחרונות בתחום: המדובר הוא בחומר חזק שעשוי מסיבי פחם, ואשר מעניק מראה יוקרתי במיוחד. את המדבקות האלה (שאגב, יכולות להיות גם תלת מימדיות) נהוג להדביק בחלקו החיצוני של הרכב, לרוב מעל מכסה המנוע. המדבקה נחשבת לעמידה במיוחד לנזקי השמש, ולא צוברת על גביה כתמים. 
 

סוג מומלץ אחר של מדבקות לרכב הוא מדבקות הפלסטיק למיניהן, דוגמת ויניל, PVC  או פוליאסטר. גם הן נחשבות לעמידות, וכוללות לרוב חוסמי קרינת UV מזיקה. כל אחד מסוגי המדבקות ניתן להדפסה במגוון טכניקות (למשל, דפוס משי או דפוס דיגיטלי), מה שמשפיע גם כן על התחזוקה ועל העמידות שלהן.

השמת מדבקות על גבי הרכב, בלי קשר לתפקידן או לסוגיהן, כוללת מספר שלבים עיקריים. השלב הראשון הוא בחירת המדבקה הספציפית: אפשר לבחור מדבקות קיימות (סטיקרים, לדוגמה), ולצד זה מדבקות הכוללות פורמט קבוע, אך גם שינויים נדרשים (מדבקת "איך אני נוהג?" עם מספר טלפון ייחודי, לדוגמה). הסוג האחר של המדבקות, בעיקר אלה הפרסומיות, יצריך כבר עיצוב מלא באמצעות כלים גרפיים כאלה או אחרים, מה שמייקר את התהליך.
 

חשוב להדגיש כי מלאכת השמת המדבקות על גבי הרכב צריכה גם היא להיעשות על פי הספר, וזאת על מנת שהמדבקה תמלא את תפקידה נאמנה. מדבקה שתודבק בצורה שאינה ישרה, למשל, תהיה מלאת "בועות" שהן הכול חוץ מאסתטיות. לכן, מומלץ לבחור בחברות אשר לא רק מנפיקות את המדבקות, אלא גם מסייעות בהדבקה שלהן, או, מאוחר יותר, גם בהסרה: פעולה זו כוללת בתוכה פוטנציאל פגיעה מסוים ברכב.

מבחינת המחיר, הוא מושפע משורה ארוכה של משתנים, ובכלל זה סוג המדבקה, העיצוב שלה (אם נדרש), גודלה, חומר הגלם וכיוצא בזה. ברור שככל שמדפיסים יותר מדבקות, כפי שנדרש ברכבי חברה למשל, כך המחיר היחסי של כל אחת מהן עשוי לרדת. מחיר סביר של עשר יחידות מדבקות לוגו לרכב בעיצוב סטנדרטי, אם לוקחים דוגמה ספציפית, נע בין 350 ל-450 ש''ח.